הורים לילדים צעירים מגיעים לטיפול רגשי בדרך כלל בגלל קשיים שחווים הילדים במסגרת החינוכית (חברתיים, התנהגותיים, או בלמידה). אז מהו בעצם טיפול אקולוגי מערכתי בילדים צעירים?

סיבות אחרות הם כאשר הילד מתפקד היטב במסגרת החינוכית אבל ההורים חווים קשיים במסגרת הבית (משמעת, ביחסים, אכילה, גירושין ועוד ועוד). גם עיכובים קלים עד חמורים בהשגת יעדי ההתפתחות מובילים הורים לחפש עזרה מקצועית רגשית. בתהליך הטיפול המטרה היא לייצר שינוי משמעותי בהתנהגויות הילד ובסביבתו. שינוי כזה יוביל לקשרים אינטימיים יותר בין בני המשפחה, לילד לסמוך על הוריו ולהוריו להבין טוב יותר כיצד הם יכולים לתת מענה מתאים לצרכיו ההתפתחותיים של הילד, במסגרת הנסיבות הייחודיות של חייהם.  טיפול אקולוגי מערכתי בילדים צעירים ומשפחותיהם מטרתו לייצר שינוי בסט ההתנהגויות אצל הילד ובסביבתו שיובילו להסתגלות מיטיבה של הילד לציפיות ממנו ובכך למעשה לפתוח דלתות של התפתחות עבור הילד ומשפחתו. הייחודי לגישה זו, שלא המטפל קובע לבדו את יעדי הטיפול אלא ההורים הם קודם כל המובילים את הטיפול, ביחד ובמחשבה משותפת עם המטפל. הידע האינדיווידואלי של ההורה על משפחתו ועל עצמו ונסיבות חייהם משמעותיים ביותר במסגרת של טיפול אקולוגי מערכתי. הטיפול בגישה האקולוגית מערכתית  מתמקד לא רק בתהליכים פנימיים (כמו דפוסים קוגניטיביים או התנהגותיים) של המטופל, אלא הטיפול כולל גם את ההבנה שילד אינו גדל בחלל הריק אלא הוא חלק ממערך אקולוגי שלם הכולל את ההורים, אחים, נסיבות החיים הספציפיות של כל משפחה וכל ילד, הצוות החינוכי והתרבות שמסביבו.  

הטיפול האקולוגי המערכתי (est) הינה גישה לטיפול נפשי שבעיקר התפתחה לקראת סוף המאה העשרים, בארצות הברית, קנדה ובריטניה, בהשראת התיאוריה הביואקולוגית של יורי ברונפנברנר. גישה זו צוברת תאוצה והולכת ומתפתחת בהקשר של טיפול משפחתי ופרטני. אמנם, כיום ניתן לראות  בהרבה מאד סוגי טיפולים פסיכולוגיים ומשפחתיים שניתנת תשומת לב להשפעות של יחסים על היווצרותם של קשיים. אך הדגש במרבית הטיפולים השונים זה על ההורים כאחראיים העיקריים לקשייו של הילד. הייחודי לטיפול האקולוגי מערכתי הוא שאינו שם את הדגש על ההורים עצמם כגורם הראשוני לקשיים אלא שם את הדגש על הכוחות הטעונים במשפחה ובסביבתו של הילד כמסייעים להתמודדות עם קשייו של הילד. גישות טיפוליות אקולוגיות מערכתיות מחפשות לתת לילדים והורים מרחב בטוח לחקור ולגלות ולהבין את המערכת שבה הם מתפתחים. מתמקדות בהבנה שהאדם אינו מתפתח בחלל הריק ולכן הבעיות וגם ההתמודדות  עם הבעיות  הן חלק ממערכות מורכבות ומשתנות, כגון, המשפחה, בית הספר, הקהילה, והחברה הרחבה. הטיפול עוזר לאדם ביחסים ובקשרים בין האנשים במערכות אלו. יהיו אלה הקשרים בתוך המשפחה, של ההורים עם הגננת או בית הספר, או ההורים בינם לבין עצמם או עם משפחותיהם הרחבות. בסופו של דבר קשרים מיטיבים הם  המפתח לצמוח בביטחון, נכון וטוב.

מגיפת הקורונה הביאה לשינויים רבים, עבור הרבה משפחות תקופה זו הוסיפה לחצים רבים והעמיקה קשיים בהסתגלות של ילדים לציפיות החברתיות והלימודיות מהם. מאז 2021 שבה תקופה זו הסתיימה, לא חלפו שנתיים ונכנסנו למלחמת ״חרבות הברזל״ או ״התקומה״ כפי שהיא נקראת כיום. ילדים רבים במדינת ישראל ומשפחות רבות עברו טראומות קשות או חווים אתגרים יוצאי דופן כולל מילואים של הוריהם, אזעקות ושאר האווירה הקשה שהחברה בישראל עוברת. כל אלו הם השפעות שמחלחלות ומשפיעות על תפקוד הילדים ומשפחותיהם. אך תפקיד ההורים והלחצים שהורים חווים מצד הציפיות כלפיהם לא קטנו, להפך, רק נוספו. ציפיות מהורים להסדרת זמני מסך, להשגחה צפופה עוד יותר על ילדיהם, הם רק דוגמאות קטנות לכך.  

כך, הטיפול המערכתי האקולוגי est (ecological system therapy) שהחל בהשראת התיאוריה של יורי ברונפנברנר מציע מודל של התפתחות האדם שבמיוחד רלוונטי לחברה רוויה בהשפעות סביבתיות, מגוונת מבחינה תרבותית ושונה כל כך בנסיבות החיים הספציפיות של כל משפחה ומשפחה.  לפי מודל זה ההבנה לגבי התפתחות האדם שמה דגש על ארבעה מרכיבים עיקריים: ההתפתחות בתוך תהליך (היחסים היו היומיים והמתמשכים בין האדם  והסביבה שלו, שהם מנועי ההתפתחות) ; אדם (על המאפיינים האישיים של האדם, כמו נטיות ביולוגיות תכונות אישיות, שמשפיעים על התפתחותו) ; קונטקסט (ההקשרים השונים בהם האדם מתפתח, כמו המשפחה, בית הספר, הסביבה החברתית והמערכות התרבותיות ; זמן (ממד הזמן הכולל שינויים המתרחשים לאורך זמן ברמת הפרט כמו שינויים בגיל ובשלבי החיים, והן ברמת ההסטוריה החברתית). המודל של יורי ברונפנברנר מראה כיצד ההתפתחות של האדם מושפעת מהאינטראקציות בין ארבעת המודלים.

תפקיד המטפל הוא לזהות את הבעיה. הרבה פעמים יש פער בין איך שההורים מבינים ומדברים את הבעיה , האופן בו הילד מבין מה הבעיה וגם אנשים אחרים שמשפיעים על הילד ואולי אף האופן בו המטפל מאבחן את הבעיה. לפי גישה זו, הדגש הוא על החוויה של ההורים והילד, והמטפל לא נתפש כבעל הסמכות העליונה לקביעת הבעיה. מלבד ההבנה לגבי מה הבעיה, התפקיד של המטפל הוא לאפשר סביבה בטוחה שבה ההורים והילד יוכלו לחשוב בצורה יצירתית מה הם מבקשים לחייהם, מה ראוי וחשוב בעיניהם. לאחר ברור הכיוון רצוי, תפקיד המטפל להציף את הכוחות החיוביים הטעונים במשפחה ובסביבה. לעיתים נדרש גם תיווך של צרכיו ההתפתחותיים של הילד למשפחה או למערכת החינוכית או לצוות הפארא-רפואי או הרפואי שמטפל בילד. לצורך כך, המטפל משמש גם ב case manager, כמארגן של האקולוגיה הטיפולית של הילד. הוא דואג לכך שכלם מתייחסים לאותו הילד ורואים באותה העין את צרכיו ההתפתחותיים. חשוב לציין שבטיפול עצמו הדברים לא מתרחשים דווקא באופן המסודר הזה אלא הם מעורבבים ודינמיים יותר.  

המטרה של הטיפול הוא להקטין את הסימפטומים ויותר מכך, לאפשר לאנשים לחיות את חייהם בכיוון הנכון להם. בשפה המערכתית העמוקה עליה מושתת הטיפול הפסיכולוגי מערכתי est (תרפיה אקולוגית מערכתית) הסמפטומים איתם האנשים מגיעים לטיפול לא נוצרו על ידי  גנטיקה פגומה, ולא בגלל טעויות שהורים עשו, ולא בגלל דינמיקות משפחתיות פגומות, אלא הסמפטומים הם תוצאה של השפעות עמוקות  הדדיות שבין האדם לסביבה שבה הוא מתפתח. הכוונה בסביבה הם הקשרים ההדדיים הישירים והעקיפים של האדם, על מאפייניו הגנטיים, בתוך משפחתו, המערכות שבהם הוא מתפקד (בית ספר או מקום עבודה וכו), היחסים בין הגורמים הללו (קשר הורה-מורה למשל), הנוהגים והחוקים השגורים בסביבתו (חוקי חופשת לידה למשל) והתרבות והנורמות שבסביבתו (תרבות של הורות אינטנסיבית או שיח חברתי על תפקידי מגדר לדוגמא או המצב הביטחוני, למשל). קחו למשל לדוגמא פשוטה את הלחץ שמופעל על הורים לצמצם את זמן המסך של הילדים. מצד אחד זאת עיצה פשוטה וטובה ומצד שני אף אחד לא יודע לאמר להורה בדיוק איך לעשות זאת וההורה מגיב לאווירת הלחץ התרבותי שמופעל עליו להיות ״הורה טוב״ אך הוא מרגיש לחוץ ודבר זה נמצא ביחסי גומלין עם האופי שלו, של ילדו, של אמונותיו האחרות בקשר לתפקיד ההורה. לכן, בטיפול  המערכתי נמצא המטפל שיש לו ידע בתהליכים פנימיים ובהבנת קשרים הדדיים בתוך המשפחה הגרעינית והרחבה וידע במערכות רחבות יותר בחברה , בשיח הדדי ויצירתי עם האדם הפונה על מנת לבדוק ביחד מה הדרכים האפשריות להתמודד עם הלחצים השונים המופעלים על המערכת שבה הוא מתפקד.

על מנת להמחיש את התהליך הטיפולי, ניקח לדוגמא הורים שפונים לטיפול בגלל ביתם בת השש שנים שהיא מביעה עצמה בהרבה מאד בכי, צעקות, ההורים רואים שיחסיה החברתיים לא משמעותיים וההורים חווים מולה קושי. לילדה זו אח נוסף קטן ממנה וזוג הורים. זוהי משפחה ממעמד סוציואקונומי בינוני, המשפחה מתגוררת ביישוב ששם דגש רב על חינוך מיטבי לילדים . מרבית ההורים ביישוב זה עובדים, וכך גם ההורים האלה אך קיימת ציפיה רבה שההורים יהיו מושקעים בילדיהם ולמעשה שכל זמן וכסף פנוי יושקע בילדיהם, בחופשות, טיפולים והשקעה חינוכית וכך גם זמנם של ההורים. בגינת שעשועים, מן הסתם, ההורים עסוקים בהשוואות ודוגמאות למידת השקעתם בילדים. הטיפול מתחיל במפגש עם ההורים. זאת קודם כל משום שאנו רואים בהורים את המובילים של הרכבת המשפחתית. הם היושבים מקדימה. בפגישה זו מבינים כיצד הם חווים את ילדתם והמצוקה שלהם איתה והמצוקה כפי שהיא מתבטאת בהתנהגותה בגן ואולי גם במקומות אחרים. מבינים גם לגבי ההסטוריה ההתפתחותית של הילדה.  במפגש לאחר מכן פוגשים את ההורים והבנות. זאת לא רק על מנת להבין את האווירה והערכים החשובים להם כמשפחה. אלא גם משום של קול של כל בן משפחה משמעותי לנו. ילדים אינם פאסיבים. הם משפיעים ומושפעים מכל אחד במשפחתם ואת קולם חשוב להשמיע ולייצר שיח בין חברי המשפחה. בהמשך הטיפול הילדים מגויסים להבין ולתרום לערכים שחשובים להוריהם וההורים מגויסים להקשיב לקול של ילדיהם ולתת לקול זה מקום בשיח משותף של פתרון הבעיה. לאורך הטיפול יתקיימו שוב מפגשים רק עם ההורים או רק עם קבוצת הילדים על מנת לאפשר לכל קבוצה את הדינמיקה המיטיבה שלה. בתוך השיחות עם ההורים יש מקום להבין כיצד לחצים וציפיות חברתיות עשויים לתרום לסימפטומים להתקיים, וכיצד ניתן להתמודד איתם או להשתחרר מהם. כמו כן, יש מקום להבין כיצד יחסים בין ההורים לצוות החינוכי עשוי לקדם והאם יש משהו שם שמעכב? הטיפול למעשה מסתיים כאשר ההורים הסימפטומים איתם הגיעו קטנו וההורים מרגישים שיש בידיהם תחושת יעילות עצמית על מנת להתמודד עם הצרכים ההתפתחותיים המשתנים.

דוגמא אחרת, למשל הורים לתינוקת בת חמישה חודשים פונים בקשר לקשיי הרדמה והתעוררויות תכופות במהלך הלילה. הגישה הרגילה היא לצייד את ההורים בעיצות ״זהב״ כאשר ההורים גם מקבלים את המסר הגלוי או הנסתר שקשיי ההרדמה של התינוקת נגרמים בגלל התנהגות מסוימת שלהם ושברגע שילמדו ויישמו את העיצה, קשיי השינה יסתיימו. לעומת זאת, במקום לתת להורים סט של עיצות שההורים נשארים להיאבק במימושם ולהרגיש לא בסדר כאשר הם לא מצליחים או בעיית השינה חוזרת, בגישה האקולוגית מערכתית נקשיב טוב לתיאור של כל אחד מההורים, נכיר גם את התינוקת ביחד איתם. נשים דגש על עיצות שונות שקיבלו ואיך הם השפיעו עליהם, כולל השיח לגבי ׳אשמת הורים׳ וביחד נחשוב בצורה גמישה על דרכי התמודדות שיתאימו לעולם הערכים של ההורים, לשלב ההתפתחותי שלהם במעגל חיי המשפחה. כך, כאשר ההורים שותפים למציאת העיצה הטובה ביותר עבורם בתוך דיאלוג שתפני, הם יוכלו לצמוח לתוך הורותם ולתוך התפקיד ההורי, כפי שהם רואים אותו לנכון עבורם. כמובן שגם נצייד אותם בידע התפתחותי כללי על מאפייני טמפרמנט , על התנהגויות שיש לצפות להן  לפי שלבי ההתפתחות. נתייחס גם לעולם הפנימי של ההורה על משמעות השינה והפרידה מהיום עבור כל אחד מהם וכן הלאה. בצורה כזו, הקושי שההורים מביאים הופך להיות מנוע לצמיחה והתפתחות.    

יש לציין שטיפול אקולוגי מערכתי מכיל בתוכו אלמנטים מגישות נוספות. כמו למשל, מהטיפול הדינמי, מידע התפתחותי, מהטיפול המשפחתי המבני והפרקטיקה הנרטיבית. למעשה, כל מטפל עשוי לשלב בגישה זו אלמנטים מכלים נוספים שנאספו לאורך הדרך. הייחודי לגישה זו שהיא פועלת ברוח התקופה של הטיפול הנפשי וזה הידע והכלים הרבים שנאספו לאורך שנות ההסטוריה של טיפול כזה. כמו כן, מגוון הנושאים והמאפיינים של ילדים בגינם הורים פונים, ומגוון הקשיים של משפחות הוא אינסופי ממש. בדומה לדברי מייסד הטיפול המשפחתי: משפחות שונות בכאבים שלהם אך דומות באושר שלהם, אנו אומרים שמשפחות גם שונות באושר שלהם וכל אחד וכל אחת הם ייחודיים.    

מכון ברנט הינה מכון טיפול פסיכולוגי משפחתי, בגישה מערכתית-קהילתית-אישית. מטיפולים משפחתיים מלאים ועד לטיפולים פרטניים, בראייה רחבה של כלל הקשרים וההקשרים שבפאזל החיים.